חטב נ' קצין תגמולים ע"י פרקליטות מחוז דרום אזרחי

החלטה

זוהי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת קצין התגמולים, לה מתנגד המשיב .

הצדדים הגיעו להסכם דיוני בכל הנוגע לעובדות .

לפי ההסכם הדיוני העובדות הן כדלקמן:

1. ביום 7.3.2013 התקבל במשרד בא כח המערער מכתב מקצין התגמולים הדוחה את תביעתו של המערער מהטעם כי לא נותרה לו נכות בתחום האורטופדי.

2. ביום 21.4.2013 שלח המערער באמצעות בא כוחו ערעור על ההחלטה לועדה רפואית עליונה.

3. ביום 29.4.2013 התקבל הערעור אצל הועדה הרפואית העליונה .

4. ביום 7.5.2013 התקבל במשרד בא כח המערער מכתבה של הגב' דניאלה רום , לפיו מוחזר הערעור בשל הגשתו בטעות לועדה העליונה במקום לועדה כאן .

5. ביום 28.5.2013 הגיש המערער בקשה להארכת מועד לועדה כאן.

ב"כ הצדדים סיכמו בכתב ובהסכמתם לא התקיים דיון בעל פה .

אנו סבורים כי החוק והפסיקה בעניין זה ברורים .

סעיף 33 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] קובע כדלקמן:

(א) תובע הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה כל שהיא של קצין-תגמולים, רשאי לערער עליה לפני ועדת-ערעור תוך שלושים יום מהיום שבו הגיעה אליו ההודעה על החלטת קצין התגמולים, אולם רשאית הועדה להאריך לו את מועד הערעור לתקופה נוספת שלא תעלה על שלושים יום.

מדובר בהוראת חוק קוגנטית הקובעת מפורשות כי ניתן לערער על החלטת קצין התגמולים בתקופה של 30 יום מיום קבלת ההחלטה נשוא הערעור ולוועדת הערעורים מסורה הסמכות להאריך המועד להגשת הערעור ב-30 יום נוספים ותו לא .

ראו לעניין זה ע"א (ירושלים) 129/85 קצין התגמולים נ. שביט (פורסם במאגרים) .

זהו סעיף החוק הפותח את שערי וועדת הערעורים לפני מי שמבקש לערער על החלטת המשיב.

רק לאחר פתיחת שערי וועדת הערעורים ניתן להידרש לשאלות העוסקות בטענות נגד החלטת המשיב. כלומר, גם אם נפלה שגגה בהחלטת המשיב, ויש לשנותה, ראשית יש להגיש הערעור במועד. לא הוגש הערעור במועד תעמוד ההחלטה על כנה, גם אם היא שגויה. ויודגש – אין לוועדה הסמכות להאריך המועד להגשת הערעור מעבר ל-30 יום נוספים .

עניין דומה נדון בפני וועדת הערעורים לפי חוק הנכים, בע"נ (ראשון לציון) 25381-01-11 שלום לביא נ' קצין התגמולים, שם טען קצין התגמולים, כי יש להורות על דחיית ערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו כאשר היה הלך קודם, ואותו הליך נשוא הבקשה למעשה חידש את ההליכים בתיק אחר שניהל בפני וועדת ערעורים אחרת. ההרכב שם ציין כי הואיל ואין חולק כי הערעור שבפניו הוגש לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק, אין מקום לדון בערעור לגופו. הוועדה שם מצטטת את הוראת סעיף 33 (א) סיפא לחוק, המגביל את תקופת הארכה שבסמכות הוועדה להעניק ל-30 יום נוספים בלבד.

אמנם כב' השופטת ארבל קבעה כי במקרים מסויימים ניתן להאריך המועד למרות האמור בס' 33 (א) הנ"ל, אולם היה זה במקרה מיוחד של מי שהגיש בקשה באיחור בשל מחלת נפש שמנעה ממנו לטפל בענייניו והצריכה אותו להיעזר באביו לצורך הכנת הערעור והאב גם הוא סבל ממחלת לב (ראה איזכור בבש"א חיפה 14245/07 ע"נ חיפה 259/07 קצין התגמולים נגד שחר ברח"ד מיום 19.3.08)

אמנם דעתנו אינה נוחה מהתוצאה , מאחר ובמקרה כאן חלפו 14 יום מתום 60 היום המקסימליים שהועדה מוסמכת להאריך ,אם נתעלם מהתקופה ממועד הגשת הערעור לועדה הרפואית העליונה עד למועד קבלת תשובתה של גב' ורום אולם על פי המצב המשפטי הקיים, איננו מוסמכים להאריך המועד מעבר לכך .